גזר דין בתיק ת"פ 9538-12-12

לעניין נאשמים 1 ו-3

הנאשמים 1,3 הורשעו במסגרת הסדר טיעון בעבירות אשר יוחסו להם בכתב האישום המתוקן וביחס לנאשם מס' 1 גם בכתב האישום המצורף.

הנאשמים הורשעו  בעבירות של גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל'ז- 1977 (להלן: " חוק העונשין") יחד עם סעיף 29 (א) לחוק העונשין;   התפרצות למקום מגורים, עבירה לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין יחד עם סעיף 29 (א) לחוק העונשין; החזקת כלי פריצה, עבירה לפי סעיף 409 יחד עם סעיף 29 (א) לחוק העונשין ; קשירת קשר לעשות פשע, עבירה לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין.

נאשם 1 הורשע גם בתיק שצירף 28701-12-12 ,בעבירה של החזקת כלי פריצה  לרכב, עבירה לפי סעיף 413 ז לחוק העונשין.

עובדות המקרה פורטו בהרחבה בכתב האישום. בקליפת האגוז יאמר, כי הנאשמים קשרו קשר לביצוע התפרצות לבתי דירות, התפרצו וגנבו בצוותא רכוש מבית המתלוננים והחזיקו בצוותא מכשיר המשמש לפריצה לבניין. נאשם  3 החזיק בביתו כלי פריצה. 

בכתב האישום המצורף28701-12-12, הנאשם 1 הורשע בכך שביום 3.4.12 החזיק ברכבו כלי פריצה.

הצדדים הגיעו ביניהם לידי הסדר טיעון, אשר במסגרתו הנאשמים הודו והורשעו . נאשם 1 הודה בכתב אישום זה ובתיק המצורף.

טיעונים לעונש מטעם התביעה:

התביעה עתרה לכבד את הסדר הטיעון וציינה את הזמן השיפוטי שנחסך. בתיק זה היו אמורים להעיד 60 עדים וחלק מהמתלוננים פנו לתביעה בבקשה שלא להעיד.

טיעונים לעונש מטעם נאשם 1:

הסנגור עתרה לכבד את הסדר הטיעון אשר לטענתו הינו סביר ומאוזן.

הסנגור ביקש להתחשב בזמן השיפוטי שנחסך וטען כי הסדר הטיעון, מבוסס בין היתר על שיקולים ראייתיים.

טיעונים לעונש מטעם נאשם 3 :

הסנגור עתר לכבד את הסדר הטיעון וטען כי במסגרתו נשקלו  נסיבות ביצוע העבירה, הערך החברתי המוגן שנפגע, ומדיניות הענישה הנהוגה.

הסנגור ביקש להתחשב בזמן השיפוטי שנחסך בשל אי העדת 60 עדים וטען כי בבסיס ההסדר עומד גם שיקול הנובע  מקושי ראייתי.

דיון:

העבירות בהן הורשעו הנאשמים הינן עבירות חמורות.  לא אחת נקבע כי עבירות הרכוש הפכו לרעה חולה, דבר הפוגע בתחושת הביטחון אישי של אזרחי המדינה ועל כן ראוי להטיל בתיקים שכאלה  ענישה מחמירה. העבירות שביצעו הנאשם הן עבירות חמורות, אשר מחייבות הטלת עונש מרתיע, אשר יש בו כדי להרתיע נאשם זה ועבריינים פוטנציאלים אחרים. בעניין זה, אני מפנה לפסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת בעפא (נצ') 248/09 שירן בן סעדון נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], מיום 15.9.09):

            " בסדרת פסקי דין אשר ניתנו על ידינו ועל ידי ערכאות אחרות, ושחלקם עמד במבחנו של בית המשפט העליון ואושר, הרי שעונשי המינימום שהוטלו על מי שפרץ לבית מגורים, וגם מקום בו הייתה זו הפעם הראשונה, היה מאסר בפועל של 12 חודש. עונש זה אף אושר על ידי בית המשפט העליון במסגרת רע"פ 547/08 דוד טוקרס נ' מדינת ישראל. "

במסגרת שיקולי הענישה, על בית המשפט לשקול את קלות ביצוע העבירה, מידת נפיצותה, והנזק שנגרם לחברה בשל ביצוע עברות אלו.